<h1>ספר התרומות שער ל' חלק א'</h1>
<h2>דף קיח.</h2>
גרסינן בבבא קמא פרק הגוזל בתרא מתניתין הגוזל את חבירו או שלוה ממנו או שהפקיד אצלו ביישוב לא יחזיר לו במדבר. דכי היכי דאפקיד ואלוי ליה ממוניה במקום המשתמר הכי נמי בעי דליהדר ליה ממוניה במקום המשתמר ושלא במקום סכנה. ואי אמר לו על מנת לצאת במדבר, הרי זה מחזיר לו במדבר. גמרא, ורמינהי מלוה משתלמת בכל מקום, אבדה ופקדון אין משתלמין בכל מקום. ומתרץ אביי ואמר דהכי קאמר מלוה נתנה להתבע בכל מקום, שיד המלוה על העליונה, אבדה ופקדון אין משתלמין אלא במקומן. כלומר, לא נתנו ליתבע אלא במקומן שהפקיד אצלו. וכתב הרב אלפסי ז"ל בהלכותיו שמעינן השתא ממתניתין ומבריתא דהמלוה את חבירו ביישוב אית ליה רשותא למלוה למתבעינהו מיניה אפילו בדברא, אי איתנהו בידא דלוה בדברא, ואפילו בעל כרחיה דלוה, אבל אי לא בעי מלוה למיתפרע מיניה בדברא לית ליה רשותא ללווה למימר למלוה הילך זוזי דאית לך גבאי אלא קיימי באחריותא דלוה עד דפרע ליה למלוה ביישוב כדאוזפיה ביישוב. והני מילי מלוה אבל אבדה דאשכחה ביישוב וכו', ע"כ. וחזרת מלוה שאינה במקומה, יש לברר אם הלוה לו במדבר מהו שיחזיר לו במדבר אע"ג דלא בעי לקבולי מיניה מלוה. וכן אם הלוה ראובן לשמעון במקום יישוב אך אין אותו מקום מיוחד לישיבה לא למלוה ולא ללווה, מהו שיפרענו במקום יישוב אחר אע"פ שאין אותו מקום מיוחד לישיבתו של מלוה. וכן אם הלוה לו מנה במקום יישוב במקום מושב הלוה ואינו מקום מושב המלוה, מהו שיפרענו במקום יישוב אע"פ שאינו מושב המלוה. וכן אם הלוהו במקום יישוב והיה אותו מקום מקום ישיבת המלוה, מהו שיפרענו במקום יישוב, ואע"פ שאינו מקומו של מלוה. וכן אם היה מקום ההלואה מיוחד לישיבת שניהם ועכשו בזמן הפרעון המלוה והלוה יושבין במדינה אחרת, מהו שיפרענו בישוב אחר שאינו מקומו של מלוה. ובכל אלו הענינין אנו מסתפקין מפני שיצטרך המלוה להוליכם לרשותו ויעבירם במקום סכנת דרכים. ומסתברא לן כי בודאי לא הקפידה המשנה כי אם להחזירם ביישוב, וכל יישוב במשמע, באי זה מקום שיהיה אותו יישוב מקום משומר, ואע"פ שהוא יישוב אחר שאינו מושבו של מלוה ולא לשניהם, ואע"פ שלא לוה בו הלואתו ממנו. וזה שכתב רבינו שלמה ז"ל לא יחזיר לו במדבר דלאו מקום משומר הוא. מזה הלשון מוכיח שאין אנו קפדים כי אם שיהיה הממון במקום המשומר בשעת פרעונו, ומכאן ואילך על המלוה מוטל לשמור מעותיו על אי זה דרך שירצה והלוה נפטר מיד. גם מצאתי לרב ר' משה [פקדון פ"ז הי"א] שכתב הפקיד אצלו בירושלם אינו יכול לתבעו בנוב, ואם החזיר לו פקדונו בנוב מקבל הימנו. ובהלואה כתב [מלוה סוף פי"ג] אינו פורעו אלא ביישוב כדרך שהלוהו ביישוב, וברשותו הן עד שיפרענו ביישוב. נראה מדבריו שאחר שפורע ביישוב באי זה מקום שיהיה די לו בכך. וכן פשוט הוא שאם הלוהו במדבר יכול לכופו שיקבלם במדבר כדרך שהלוהו במקום שאינו משתמר, ובלבד שיהיו המקומות שוין בסכנותם. וכן הסכים עמי בזה הרב ר' משה בר' נחמן ז"ל. וזה אשר כתב לי [סימן ל"ד], המפקיד אצל חבירו או שלוה ממנו במדבר מחזיר לו במדבר כביישוב על כרחו של מלוה. הלוהו ביישוב מחזיר לו ביישוב אחר אפילו יש ביניהם כמה מדברות. דמתניתין מילתא פסיקא קתני המלוה ביישוב, וקתני נמי לא יחזיר לו במדבר, ולא קתני במקומן. ושנו בתוספתא [ב"ק פ"י הי"ד] הגוזל את חבירו או שלוה ממנו או שהפקיד ביישוב לא יחזיר לו במדבר, אבל מחזיר לו בשיירא. ועוד שנו שם מי שבא בדרך והיו בידו מעות וראה אנס בא כנגדו ואמר לו בא וטול את אלו שאני חייב לך, אם קבל עליו פטור, ואם לאו חייב, ע"כ. ודע כי זה שאנו אומרים שיכול המלוה לתבוע הלוה בכל מקום, וכדתניא מלוה נתנה להתבע בכל מקום, אינו רוצה לומר שאם הלוהו ביישוב ומוצאו במדבר שיכופנו להביא שם מעותיו ולפרעם לו, שפעמים יש שלא יוכל לעשות כן בשום פנים בעולם. גם אינו רוצה לומר שאם מצויות מעות ללוה במדבר שיפרעם לו וימות עד שישארו בידו כדי לחיות נפשו עד הגיעו ליישוב, שהרי אלו היה ביישוב היינו מסדרין לו תחלה מזון הראוי לו [ב"מ קי"ג ע"ב]. אך באמת אם המלוה אומר ללוה במדבר פרע לי כאן מה שהלויתיך, שהרי יש בידך ממון המספיק לפרעוני ולמחייתך, ולוה אומר אין בידי בכאן כי אם כדי מחייתי, על זה שנינו מלוה ניתנה ליתבע בכל מקום, ויכול להשביעו שאין בידו ספק לפרוע לו חובו, אבל על אבדה ופקדון אפילו יאמר לו אולי בידך הוא, אין לו להשביעו, דמסתמא לא הביאם עמו.
